ה"חירות" של עלה ירוק

המחאה החברתית הפכה לאחד הגורמים הכי בולטים במערכת הבחירות הזו, כמעט כל מפלגה משחקת את המשחק החברתי. אפילו הליכוד הניאו-ליברלי הוציא איזה כחלון אחד לפני שהוא נעלם לו, אפילו בנט הקפיטליסט מדבר פתאום על צדק חברתי. החברתי הפך לנקודת המוצא. אבל כמו תמיד, אפשר למצא גם את הריאקציה. עוד בזמן המחאה קמה פה "התנועה הליברלית", תנועה ליברטרנית, עם כל השאבנג - קפיטליזם, מיסים הם גניבה, איין ראנד. החבילה המלאה, ממש ארה"ב. למי שעוד לא יצא להכיר, הליברטרניזם על רגל אחת הוא חירות: החירות שלך להתחתן עם בן זוגך, לבצע הפלה, לפתוח עסק, ולא להעסיק אנשים שחורים. במושגי הדיוטות - שמאל חברתי קיצוני עם ימין כלכלי קיצוני.
 אני אישית לא מסכים עם העקרונות הליברטרנים^[1], לא קונה את היד הנעלמה ולא מאמין ביכולת של הקפיטליזם להביא לשינוי החברתי הנחוץ (אך זה דיון ששייך לפוסט אחר). אבל אני מאמין שהליברטרניזם הוא הימין הכנה, היחיד שהולך עם הפילוסופיה שלו באופן מלא. הוא הימין שנחוץ בישראל (ובכלל), שאני רוצה שישמיע את קולו. השמאל יתקוף את המונופולים והסדר החברתי והימין יתקוף את המדינה, וביחד בתנועת מלקחיים חסרת פשרות אפשר ליצור חברה הוגנת עם חופש אמיתי.

עכשיו הם רצים לכנסת באמצעות הגופה של מפלגת עלה ירוק (אחרי שגיל קופטש סיים לבצע בה את זממו.) כאדם ששמח מעט לראות אופוזיציה ראויה למה שהוא מאמין בו, נכנסתי לקרא את המצע שלהם. אז דבר אחד ברור - עלה ירוק והתנועה הליברלית הם אינם ליברטרנים מהסוג הכן, ואין שום חופש או חירות אמיתיים במצע שלהם. הם ליברטרנים כמו ניוט גרינגריץ' או תנועת "מסיבת התה". הנה, למשל, מה שיש לעלה ירוק, מפלגת חירות הפרט, לומר על הסיכסוך הישראל פלסטיני ותהליך השלום:

"מפלגת עלה ירוק – הרשימה הליברלית תפעל להבאתו של כל הסכם שלום למשאל עם, מתוך אמונה בכך ששאלות גורליות ומכריעות חייבות להיות מיושבות בדרך של דמוקרטיה ישירה. אנו נתמוך בפעולות הגנה על אזרחי ישראל מתוך הכרה בכך שחובתה הבסיסית ביותר של המדינה היא הגנה על אזרחיה מפני תוקפנות חיצונית."

משפט וחצי? זה כל מה שיש לכם לומר על הפגיעה המתמשכת הקשה ביותר נגד חירות הפרט בישראל? אבל מה שחסר בכמות הם מספקים באיכות, הפסקה הזאת מרוקנת מתוכן עבורי את כל שאר המצע ע"י רמיסה של פחות או יותר כל עיקרון ליברטרני. הפסקה הזאת לבדה הופכת את עלה ירוק ממפלגה ליברטרנית למפלגה שמרנית, התא המעושן בליכוד ממש.
לליברטרניזם יש מסורת ארוכה של התנגדות למלחמות - בשנות ה-60 בארה"ב חושבים ליברטרנים ממשעותיים כגון מארי רות'בארד היו מהמתנגדים העיקריים למלחמת וויאטנאם (ע"י התחמקות מגיוס חובה והפגנות שלום). למעשה, המסורת האנטי-מלחמתית הזו היתה אחד מההבדלים העיקריים בינהם לבין השמרנים ושעירערו במובן מסוים את החלוקה הקלאסית של ימין ושמאל בארה"ב. גם היום, הליברטרניזם העולמי הוא קול ברור במאבק נגד הכיבוש הישראלי. הסיבה העיקרית ליוניות של הליברטרניזם נעוצה ביסוד מרכזי בפילוסופיה הליברטרנית, "עיקרון אי-התוקפנות" (The Non-Aggression Principal). פחות או יותר כל חושב ליברטראני הגיע אל עיקרון זה, מנימוקים שונים לחלוטין, ולא תהיה זו הגזמה לומר שעליו מושתת התורה הליברטרנית. בפשטות, העיקרון גורס כי תוקפנות היא אינה לגיטימית מיסודה, תוקפנות מכל סוג והתוצאה שלה לא משנה - גם אם היא מובילה לשיפור במצב, או אינה משנה כלל את מצבו של המותקף (כך למשל הליברטרנים יתנגדו לגביית מיסים גם אם הם יובילו לשיפור כולל במצב החברה, שכן לקיחת כסף באופן לא וולנטרי מפרה את עיקרון אי-התוקפנות.) עיקרון-אי התוקנות נבדל בפציפיזם בכך שהוא מאמין שזכותך להשתמש בכוח למטרות הגנה עצמית, אך הוא נבדל מהניציות של הימין בכך שהוא פוסל לחלוטין שימוש בתוקפנות כדי למנוע תוקפנות.
ישראל אינה מדינה תחת מתקפה של גוף ריבוני זר, למעשה ישראל נמצאת תחת התקפה של קבוצות עממיות בבקשה להגדרה עצמית. אותן קבוצות חיות בתוך שטח תחת שליטתה של ישראל ונתונות למרותה. כיבוש קוראים לזה. תחת כיבוש זה כארבע מליון פליטים נאלצים לחיות תחת שלטון צבאי, ללא חירות פרט ותלויים לחלוטין בגוף שאין להם ייצוג בו. כיבוש, בעצם, הוא ההפך הגמור של חירות. הייתם מצפים שהליברטרניזם בישראל יהיה בחזית המאבק נגד הכיבוש...
אבל אני סוטה מהנושא, ההחזקה של ישראל בשטחים נמכרת לנו תחת הטיעון של ביטחון - אנו צריכים להמשיך להחזיק בשטחים למען ביטחון ישראל, והרי זה ההפך הגמור של עיקרון אי התוקפנות. אם אסור לקחת מיסים, גם אסור להחזיק שטחים.
כמובן שכל זה הוא מעבר לכך שהמצב הביטחוני של ישראל מעודד ביזבוז נרחב של כספים ציבוריים ופגיעה בחירויות הפרט של אזרחי ישראל, דבר שכקפיטליסטים וליברלים אמור להיות בראש סדר העדיפויות שלהם, במקום בסופו.

זה שעלה ירוק מנסים לטאטא את כל הנושא מתחת לשטיח, שם אותם בצד אחד עם כל המפלגות הלאומניות בכנסת. ביחד עם המלחמה במדינת הרווחה, במדינת הצבא, מדינת המשטרה ומדינת הדת הליברטניזם נלחם גם נגד מדינת הלאום ("כנסיית המדינה", הם קוראים לזה.) איפה מגיע לידי ביטוי במצע עלה ירוק הקריד הליברלי הידוע של "חופש הוא הלאום שלי"?

עלה ירוק  מנסה לאמץ לעצמה מצע של מפלגה ליברטרנית במדינה מתוקנת, כזו שיכולה להרשות לעצמה ניסוחים עמומים.  ישראל נמצאת בלב של סיכסוך, שבמרכזו ניצב גם דיון על ליברליזם. להתעלם מחד מהגורמים הכי בוטים לשליללת חופש, אחת הפגיעות הכי חמורות בליברליזם, ואז לומר שאתה בעד חופש וחירות? אז לא, במצע של עלה ירוק אין אפלו זכר אחד לחופש, כי איך הולך הציטוט הליברטרני המפורסם? "מי שמוותר על חירויות בסיסיות כדי לקנות מעט ביטחון זמני, לא מגיע לו לא ביטחון ולא חירות."

נ.ב יש רק עיקרון ליברטרני אחד שעלה ירוק עומדים בו - "ראנד אמרה". העיקרון גורס שאם איין ראנד אמרה את זה, אז היא צודקת.


--------

^{1.כפי שניתן להבין מהמשך הפוסט, לא תמיד היה כך הדבר. אבל אני מאמין שרוב האנשים עברו איזו תקופה חולפת בה פלירטטו קצת עם קפיטליזם, לא?}