כולם נחרצים בדעותיהם בזמן האחרון. כולם בטוחים ויודעים. אני לא מאשים אותם, הרי ספק הוא מכת מוות בדיון, אף אדם לא יכול לקחת ברצינות אדם בעל הסתייגויות. לא משנה באיזה וויכוח תתקלו (אני כבר הפסקתי להאמין שדיונים קיימים מעבר למעגלי הסכמה עצמית אוננותיים) שני הצדדים ידברו בנחישות ובביטחון שמזכירים טאנק. הם יפרצו קדימה, ללא מעצורים עד להתנגשות החזיתית שתגמר בכלום. את החוויה של להתווכח עם אדם נחרץ אני יכול לתאר בצורה הטובה ביותר כמו לנסות להתדיין עם קיר או דלת משוריינת (אמונתי האישית היא שיש הבדל משמעותי בין קירות ודלתות משוריינות לחפצים דוממים אחרים.)
אני חושב שנפגעת פה נקודה מהותית - אנשים כבר לא שוקלים אלטרנטיבות, הם כבר לא מקשיבים והם לא נותנים לטיעונים או עובדות להשפיע על מה שהם חושבים שהם יודעים. אנשים כבר לא מקבלים את העובדה שמחלוקות הן רלוונטיות, הן נחוצות והן לגיטימיות.
בפוליטיקה יש זרמים, והם שם מסיבה. צריך להיות מגוון מסוים בדעות, כדי שתוכל לשקול את כל הפתרונות ולהגיע להחלטה מודעת. במקום זאת אנשים מצמצמים יותר ויותר את הספקטרום של הליגיטימציה עד שהם מוכנים לקבל רק גוונים שונים של אותה הדעה. כך כל פעם שמפלגת ימין מתונה באירופה נבחרת כתוב בעיתון "מפלגת הימין הקיצונית" וכל פעם שמישהו מדבר על שירות ציבורי קוראים לו קומוניסט. אני לא אומר, חלילה, שכל דעה היא לגיטימית או רלוונטית, אני פשוט אומר שהקיצוניות השניה תופסת יותר ויותר מקום.
במהשך לדיונים רבים שניהלתי לאחרונה - לא כולם קפיטליסטים כי הם אנשים אנוכיים ורעים ולא כולם סוציאלים כי הם קנאים שרוצים לגנוב לעשירים את הכסף. לשני הדעות יש סיבות ולשניהן יש ליגיטימציה - מצד אחד, תפקיד המדינה הוא לספק את המוסדות לתמוך באזרחים ובזכויות שהחברה מקבלת כמגיעות לכל אדם ואדם, ומצד שני יש לדאוג לאיזון של אותם מוסדות ולדאוג שלאנשים יש גם חופש בחירה כלכלי בנושא. אבל אנשים כבר לא מוכנים לדון, הם כבר לא מדברים והם לא מקבלים את הלגיטימיות של הצד השני להתקיים. הם יודעים מה צריך לעשות והצד השני לא עושה את זה כי הוא אידיוט במקרה הטוב או רשע במקרה הרע.
לפני כמה ימים פורסמה בפייסבוק שלי תמונה של העמוד נגד חוות מזור, דבר שגרם לי לבדוק אחת ולתמיד מה עמדתי בנושא. פתחתי וויקיפדיה וגוגל, וקראתי קצת. הגעתי לכמה מסקנות - למשל, חוות מזור מגדלת קופים מסוג מקוק הסרטן, שהיא חוטפת או מייבאת (תלוי בזווית הראיה שלך) ממאוריציוס, לצורך מחקר רפואי (לא קוסמטי ולא מדעי, שכן ייצוא קופים לסיבות אלה מישראל אסורות לפי החוק [1]), מחקרים שיש להם אלטרנטיבות [2] אך כאלה שלא יעילות באותה המידה לפי הרבה מהקהילה הרפואית והמדעית [3]. כביכול, יש פה דיון לגיטימי לחלוטין - האם יש לבני אדם זכות להקריב חיים של זן אחר למען שיפור תנאי החיים של בני אדם. אבל זה לא מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים קרב טאנקים בין שני צדדים שלא מקשיבים אחד לשני וזורקים טיעונים דמגוגים וקללות אחד על השני. (את דעתי בנושא, אגב, עוד לא גיבשתי.)
דמוקרטיה וליברבליזם מבוססים על כך שאנשים בעלי עמדות שונות ידונו אחד עם השני, ישמעו את העמדות, ינהלו דיבייטים בנושא ואז יוכלו להגיע למסקה המועילה ביותר. אני לא מרגיש שזה מה שקורה, אנשים כבר לא מקשיבים, ואני לעולם לא שומע דיון שנגמר ב-"שכנעת אותי, אתה צודק" או אפילו ב"נתת לי משהו לחשוב עליו, אני אחזור עליך עם זה."
פעם גם לי היו דעות נחרצות שגררו וויכוחים לוהטים ודיונים סוערים, ידעתי טוב מאוד מה צריך לעשות ולמה, והשמעתי את קולי בנחישות. אבל נחרצות היא הגנה שיקר לתחזק, היא דורשת מינון קבוע של ביטחון עצמי, דבר שיש לי מעט מדי ממנו מכדי לבזבז על וויכוחים. בהתחלה זה קשה, יותר ויותר וויכוחים מסתיימים ב"אני לא יודע" או "יכול להיות שאתה צודק" ואתה מרגיש את האגו שלך בוכה. אבל אני מרגיש שהיום אני יודע להקשיב לדעות של אחרים, ואני יודע להסיק מהן מסקנות ולשקלל אותן - במקום לפסול אותן ולהתעלם מהן.
אז, בפניה אישית - תפסיקו להיות נחרצים, כי אתם לא באמת יודעים או בטוחים. אתה חושבים, אתם מניחים, אבל אתם לא יודעים. תטילו קצת ספק בדעות שלכם, תנסו להבין את הדעה הנגדית - אבל יותר מכל, אל תפסלו אותה תמיד על הסף, כי לפעמים היא אשכרא לגיטימית, גם אם אתם לא מסכימים איתה.
במידת-מה של אירוניה, אני מסכים באופן נחרץ.
השבמחקמעבר לכך שאין הרבה טעם לדבר אם אין לפחות בצד אחד פתיחות כנה ללמוד משהו חדש או לשנות דעות קיימות, צריך גם לזכור שאנחנו מבססים את הדעות שלנו ברוב מוחץ של המקרים על מידע שמגיע אלינו מאנשים אחרים, ואנשים כידוע טועים לפעמים. להיות פתוח לדעות שאתה לא מסכים איתן זו דרך טובה למדי לשפר את איכות המידע והדעות שלך - או לפחות לגרום לך לשים לב אילו דעות שלך דורשות קצת מחקר, או מידע מבוסס יותר, או מחשבה שנייה.
אגב, כתבתי לא מזמן פוסט ארוך ופילוסופי בנושא הזה של ידע, ואני מאמין שאני אכתוב עוד בנושא בחודשים הקרובים. את הפוסט אפשר לקרוא כאן: http://www.didyoulearnanything.net/2012/04/28/thoughts-about-knowledge-science-culture-and-reality/